הרהורים על
 
בניית אתרים

השימוש במילים

לשכוח את המילים

המכמורת קיימת עבור הדג, משתפסת את הדג, אתה יכול לשכוח את המכמורת. המלכודת קיימת עבור הארנבת, משתפסת את הארנבת אתה יכול לשכוח את המלכודת.

המילים קיימות עבור המשמעות, משתפסת והבנת  את המשמעות אתה יכול לשכוח את המילים.

מי יתנני אדם, ששכח  את המילים כדי שאוכל להחליף איתו מילה.

 

בכוחן של מילים לשנות מציאות

 

על השימוש במילים [1] 

דן צדיק

על גב כריכת הספר 'השימוש במילים' כתוב: "... הספר הוא על מילים – תפקודן בשיחות בין אנשים, מה שהן חושפות וביחוד מה שהן מחביאות ...".  נשמע מבטיח.  יגעתי ולא מצאתי.  לטעמי הספר הוא שברי הגיגים הקשורים באסוציאציות אישיות של המחברת.  המילים שהיא מביאה ומספרת עליהן כנראה אומרים לה רבות. 

בספרו  'חקירות פילוסופיות' מקדיש ויטגנשטיין לא מעט מאמץ לדיון בנושא השימוש במילים.  בעקבות דבריו – מספר  מחשבות:

דיבור הוא סוג התקשורת העיקרי בין בני אדם. עצם המונח  'תקשורת' מעיד על כוונה לקשר עם הזולת.  כפתיחה לדיון ניתן לתאר סוגי דברים[2] הנאמרים ע"י אנשים. 

סוג נפוץ וחשוב מוזכר בהשראת עמנואל לוינס: לדעתו, התוכן פחות חשוב מעצם הדיבור, בבחינת קשר עם הזולת.  ואכן, זה קיים במישור הזוגי – שיח אוהבים, במישור החברתי – Small talk, ובמישור הטקסי. 

סוגים נפוצים אחרים הם: בקשה למידע או מסירתו; תאור הרגשות, רגשות ומחשבות; כתיבה וקריאה[3]  של  שיר, סיפור, מחזה, מסה; ועוד.

המשותף לכל סוגי התקשורת הוא  'השימוש בשפה'.  'שפה', במובנה המצומצם  היא מכלול מילים בעלות מובן מוסכם. במובן הרחב היא קשורה גם במטען תרבותי הנותן משמעות מעבר להוראה הפשוטה והישירה של המילה.

כל זה נשמע פשוט.  מזה יכול להשתמע שכל מה שנאמר צריך להיות מובן – ולא הוא.  לשימוש במילים יש כמובן גבולות.  מידע על נושאים פיסיים ניתן להעביר בקלות ובצורה מלאה.  מידע על רגשות, הרגשות וחוויות ניתן לדבר עליו – אבל השומע יתרשם מזה בהתאם לנסיונו הוא.  אדם שלא חווה פחד יכול להבין את התאור אבל לא לחוות את מה שחווה המספר.  רק אדם שחווה אהבה יוכל להבין סיפורי אהבה – אבל אין הבנה כחוויה. 

בכל מקרה, כדי שתהיה הבנה – ברמה זו או אחרת – הכרחי שבני השיח יכירו את השפה בה הם מדברים – שפה במובנה הרחב, מובן המילים והקשרן התרבותי האפשרי.  הדבר אינו פשוט כלל ועיקר.  לבחינת מה של קושי זה ננסה לבדוק שתי מילים נפוצות: 'אמת'  ו'משמעות', כפי שמשתמשים בהן לרוב.

'אני באמת מתכוון למה שאני אומר'.
'אלוהינו הוא אלוהי אמת'.
'התיאוריה של אינשטיין על מהירות האור הוכחה כאמיתית'.
'אמת דיברתי'.
'אני נשבע להגיד את האמת, את כל האמת ורק את האמת'.

בכל אחד ממשפטים אלה יש למילה 'אמת' מובן אחר ומשמעות אחרת.

ובאשר למילה  'משמעות': פעמים רבות משתמשים בה במקום במילה  'מובן'.
פעמים רבות משתמשים בה במקום המילה  'כוונה'  (כמו: רב-משמעי).  יש ומשתמשים בה במקום המילה  'מובהק'.  יש ומשתמשים בה במקום המילה  'חשוב'.  ועוד ועוד.

מה ניתן ללמוד מכל האמור ?

אם רוצים ששיח יהיה מובן ותהיה לו משמעות – מעבר לאמירה הרווחת  ש"חשיבות המפגש היתה בעצם קיומו", ומעבר לחשיבות השיח כ'קשר עם הזולת' – כדברי עמנואל לוינס, אין מנוס מלהגדיר או להסביר או להדגים.  לא כל מונח ניתן להגדרה חמורה, אבל כל מונח ניתן לפחות להסבר או להדגמה, על מנת שבני השיח ידברו זה עם זה ולא כל אחד עם עצמו.



[1] בעקבות הספר  'השימוש במילים'  מאת נטלי סארוט   (סופרת ומסאית צרפתיה בת המאה
ה- 20.  נפטרה בשנת  1999.)

[2] על הצורך והמטרה של  'סיווג' – במקום אחר.

[3] לצורך הענין כאן,  לא יופרד בין דיבור לכתיבה – האזנה וקריאה.

בניית אתרים