הרהורים על
 
בניית אתרים

על האמונה  

 

 מתוך הספר  "אמונה ובטחון"  חזון אי"ש *  פרק א' התשל"ט                 

 

מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש.  אם האדם הוא בעל נפש ושעתו היא שעת השקט, חופשי מרעבון תאווני ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום  והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו  והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית העלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה  והשערים ננעלו. 

האמנם העדין הזה פצעיו לא חובשו עדיין, והנה הוכה הכה ופצוע, כי ליבו ראה הרבה מעיון הבחינה אשר תחת השמש, אותן הבחינות המראות בעליל, כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחושבה מראש,  וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת. ומה נהדר המראה, ומה נפלאה תכניתו של בן האדם, ראה התוכן  שאי אפשר לו להיות בן אדם באותו הכתר שיכתיר תחת השמש, אם לא תהיינה לו ידיעות מפורטות מהנמצא בעולמו מהדוממים והצומחים והמוצקים למינהם, ובלעדי  הידיעות  האלו אין כל חיים למכונת האדם, חשב התוכן והמציא במחשבתו מכונה, אשר באמצעות האורה יגיבו כל הנמצאים על פני האדמה על המכונה ההיא, איש איש בגוון מיוחד, וישם  בפני האדם שתי מכונות, אחת בימין ואחת בשמאל, ואנו רגילים לקרוא את המכונה "עין", עין ימנית ועין שמאלית. כמה חכמה יש בעין, לא תשבע עין לראות ואוזן לשמוע, ודור אחר דור יוסיפו חכמים לדעת, ונבונים להבין, את אוצרי החכמה הצפונים ביצירת העין, ואת תכליתה לא הגיעו.

 

הרב אברהם ישעיה קרליץ (1878 - 1953), אשר נקרא גם החזון אי"ש על שם סדרת ספריו,

החזון איש לא חתם את שמו על הספר מכיוון שהיה עניו וצנוע ולא רצה להתפרסם.

מגדולי הרבנים במאה ה-20. המנהיג החרדי הבולט ביותר בזמן קום המדינה, זאת על אף שלא שימש במשרה רבנית רשמית כלשהי.

 
 
"אשרי המאמין....."  
שני עוברים, תאומים, יושבים מכורבלים בבטן ומדברים ביניהם.
נקרא לעובר האחד המאמין, ולשני הלא מאמין 
הלא-מאמין: תגיד, אתה מאמין בחיים אחרי הלידה?  
המאמין: כן ! בהחלט !! בוודאי !! הרי זה  ברור שיש חיים אחרי הלידה. אנחנו כאן כדי להפוך לחזקים מספיק ומוכנים למה שמצפה לנו אחר כך. 
הלא-מאמין: איזה שטויות! לא יכולים להיות חיים אחרי הלידה! אתה בכלל יכול לדמיין לעצמך איך החיים הללו היו יכולים להיראות?  
המאמין: אני לא יודע את כל הפרטים, אבל אני מאמין שיהיה שם יותר אור ואולי אנחנו אפילו נוכל ללכת בכוחות עצמנו ולאכול עם הפה שלנו.  
הלא-מאמין: איזה קשקוש ! זה נראה לך הגיוני ??? - ללכת בכוחות עצמנו, לאכול עם הפה שלנו ! זה ממש מצחיק! הרי יש לנו את חבל הטבור שמזין אותנו.  ובכלל - לא ייתכן שיש חיים אחרי הלידה, כי חבל הטבור שלנו קצר מדי.  
המאמין:  אני בטוח שזה אפשרי. פשוט הכול יהיה קצת שונה. אפשר לדמיין את זה.  
הלא-מאמין: על סמך מה אתה אומר את זה ?  הרי אף אחד אף פעם לא חזר משם!  אני בטוח שהחיים פשוט נגמרים בלידה.  בכלל - החיים הם בסך הכול סבל אחד גדול,  בתוך הצפיפות  והחשכה.  
המאמין: לא ולא! אני לא יודע בדיוק איך ייראו החיים שלנו אחרי הלידה, אבל  אני בטוח שנוכל לראות את  אימא והיא תדאג לנו.  
הלא-מאמין: אימא!  מה זה  בכלל אימא? אתה מאמין באימא?! ואיפה היא בדיוק?  
המאמין: היא בכל מקום מסביבנו ואנחנו - בתוכה. בזכותה אנחנו חיים, בלעדיה פשוט לא יכולנו להתקיים.  
הלא-מאמין: קשקוש אחד גדול! אף פעם לא ראיתי שום אימא, לכן זה בממש ברור שהיא פשוט לא קיימת.  
המאמין: אני לא מסכים איתך. הרי לפעמים, כשהכול שקט מסביב,  אפשר לשמוע אותה שרה ואפילו להרגיש איך היא מלטפת את העולם שלנו. אני יודע בוודאות  שדווקא אחרי הלידה יתחילו החיים האמיתיים.

 

 

בניית אתרים